תקבולים – המונח רווח גם בהקשר תקבולי מדינה, שהם התמורה שמקבלת המדינה משימושן של חברות במשאביה. לדוגמה: מפעלי ים המלח ומפעלי כימיקלים לישראל.
שיעור התקבולים נעשה על פי חישובים שונים, כאשר באופן טבעי המדינה רוצה לקבל כמה שיותר בעוד החברות מעוניינות לשלם כמה שפחות…
קיימת הבנה הדדית כי על החברות להעביר למדינה תקבולים בשל שימושן במשאביה. מפעלי ים המלח וכימיקלים לישראל מהווים דוגמה טובה לכך.
עם זאת, לא תמיד הדברים מוסכמים ומקובלים על שני הצדדים ולא אחת מתגלעות מחלוקות המחייבות קביעת מנגנון להסדרת התקבולים, המושתת על מחויבותן של החברות להעביר למדינה כספים בגין שימושן במשאבי מדינה.
תקבולים תמורת שימוש במשאבים
כיצד המדינה מעודדת הגברת תקבולים?
למדינה יש עניין בעידוד יזמים להשקיע בארץ ולהקים בה חברות. אחד הפיתויים שבהם המדינה מפתה משקיעים פוטנציאליים הוא באמצעות החוק לעידוד השקעות הון. היא מאפשרת לחברות ליהנות ממס מופחת תמורת הקמת מפעלים בפריפריה.
תקבולי המדינה מפתחים, מחזקים ומייצבים את כלכלתה, מאחר שהם מהווים חלק ניכר מתקציבה. קביעת מנגנון מוסכם לתשלום התקבולים מהווה ערובה לכך שהמדינה תקבל את החלק היחסי המגיע לה מפעילותן של החברות המהוות את חלק הארי של ספקי התקבולים.
תקבולים כיסוד מניע כלכלה
אף שחברות מנצלות את משאבי המדינה כחומרי גלם למוצריהן למדינה יש אינטרס ברור לאפשר לחברות לעשות זאת, היות שכריית מחצבים שונים מחייבת מנגנוני ייצור גדולים ומורכבים, אשר המדינה, בכוחותיה המוגבלים, אינה מסוגלת לעשות זאת בעוד חברות פרטיות המצוידות בידע, בכלים ובניסיון ייטיבו לעשות זאת.
תקבולים מהווים אפוא חלק בלתי נפרד מסך הכנסותיה של המדינה. מס הכנסה, מסר בריאות ומס שגובה הביטוח הלאומי אף הם תקבולים. זאת ועוד: אלה מהווים את הגרעין הקשה, היציב והבטוח של תקבולי המדינה. הודות להם היא מסוגלת לספק לאזרחים שירותים שונים ולקיים את מוסדותיה החיוניים.
אם לחזור לרמת הפרט, ניתן להבין את ההיגיון שבתקבולים ואת משמעותם על ידי ראיית מס ההכנסה שגובים מכל אחד מאתנו שמגיע לדרגת מס כל שהיא (אם בכלל) כסוג של תקבול שהמדינה מקבלת ממי מאזרחיה שהם חייבים מס.
